מחקרים
סיווג של סרטן גרורתי של המעי הגס לפי תתי-קבוצות מולקולריות מוסכמות מאפשר תחזית פרוגנוסטית מדויקת יותר
סיווג גידולים גרורתיים של המעי הגס (mCRC) לפי תתי-קבוצות מולקולריות (CMS1-CMS4) מנבא את הישרדות המטופלים בתגובה לכימותרפיית FOLFIRI בשילוב עם סטוקסימאב (ארביטוקס), שהביא ליתרון מובהק בקרב מטופלים עם מחלה בסיווג CMS4, או עם בוואציזומאב (אווסטין), שלא מפגין יתרון הישרדותי מובהק על פני סטוקסימאב
טיפול קו-ראשון עם FOLFIRI וסטוקסימאב בקרב מטופלים עם סרטן גרורתי של המעי הגס השמאלי
מחקר שהקיף 330 מטופלים עם סרטן גרורתי במעי הגס (mCRC) מצא כי הוספת סטוקסימאב (ארביטוקס) לכימותרפיית FOLFIRI אמנם משפרת בעשרות אחוזים את התוצאים בקרב מטופלים עם מחלה במעי השמאלי, אך היא אינה יעילה יותר מהוספת בוואציזומאב (אווסטין) ל- FOLFIRI כאשר מקור המחלה במעי הימני, בפרט כאשר ישנה הצטמקות מוקדמת של הגידול
השפעה שונה למוטציות בגנים RAS ו- BRAF על התגובה לטיפול בסרטן גרורתי של המעי הגס
היעילות של כימותרפיית FOLFIRI וסטוקסימאב (ארביטוקס) לעומת FOLFIRI ובוואציזומאב (אווסטין) אמנם דומה בסרטן גרורתי של המעי הגס (mCRC) ומוטציה ב- BRAF, אך מטופלים עם הצטמקות מוקדמת של הגידול מניבים יותר מטיפול בסטוקסימאב. מנגד, מטופלים עם mCRC ומוטציה בגן RAS נהנים מיתרון בהישרדות ללא התקדמות, אך לא בהישרדות הכללית, בתגובה ל- FOLFORI עם בוואציזומאב לעומת סטוקסימאב
מיקום הגידול הסרטני במעי הגס משפיע על התגובה לטיפולים שונים ועל הפרוגנוזה
סקירה של מאמרים עדכניים מציעה כי בבחירת הטיפול בסרטן גרורתי של המעי הגס יש לשקלל את מיקום הגידול במעי, מאחר וגידול במעי הפרוקסימלי שונה מגידול במעי הדיסטלי מבחינת התגובה לטיפולים שונים והפרוגנוזה, ולכן בחירת טיפול קו-ראשון התואם למיקום הגידול יכולה לשפר את תוצאי המטופלים
השיוך לתת-קבוצה מולקולרית מוסכמת קשור לשיעורי ההישרדות של חולי סרטן גרורתי של המעי הגס
שיוך של כ- 400 גידולים סרטניים מהמעי הגס לארבע תתי-קבוצות מולקולריות מוסכמות (CMSs) חשף קשר בין סיווג ה- CMS לשיעורי ההישרדות הכללית וההישרדות ללא התקדמות, בהתאם לטיפול הקו הראשון הנבחר, בוואציזומאב (אווסטין), הקשור ליתרון הישרדותי בגידולים מסוג CMS1 ו- CMS4, או סטוקסימאב (ארביטוקס), הקשור ליתרון הישרדותי בגידולים מסוג CMS2
מינון נמוך של דסטיניב יעיל ובטוח לטיפול בקשישים עם לוקמיה מיאלואידית כרונית עם עמידות או אי-סבילות לאימטיניב
מטופלים בגילאי 65 ומעלה עם אבחנה חדשה של לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) או מחלה עמידה/לא סבילה לאימטיניב שטופלו עם דסטיניב במינון נמוך (עד 20 מ"ג ליום) הגיבו ברובם (94%) לטיפול, עם תגובות מולקולריות גבוהות וללא תופעות לוואי חמורות
מינון גבוה של איפילימומאב משפר באופן ניכר את ההישרדות הכללית במלנומה מתקדמת בהשוואה למינון נמוך
מחקר שהשווה בין מינון גבוה (10 מ"ג/ק"ג) לנמוך (3 מ"ג/ק"ג) של איפילימומאב (יירבוי) מצא כי המינון הגבוה מאריך במספר חודשים את ההישרדות של מטופלים עם מלנומה מתקדמת, אך מנגד קשור לשיעורים גבוהים יותר של תופעות לוואי
טיפול במלנומה מתקדמת עם איפילימומאב ומיד אחר כך נוגדן ל- PD-L1 מביא לשיעורי תגובה גבוהים ושיפור בפרופיל הבטיחות
אימונותרפיה קצרה, משולבת ומדורגת, הכוללת חסימת CTLA-4 עם איפילימומאב (יירבוי) ויום אחר כך חסימת PD-L1 עם פמברוליזומאב (קיטרודה) או ניבולומאב (אופדיבו), מביאה לשיעורים גבוהים של תגובה לטיפול ושליטה במחלה ולשיעורים נמוכים יותר של תופעות לוואי בהשוואה לאימונותרפיה משולבת ומקבילה בקרב מטופלים עם מלנומה מתקדמת
היחס בין נויטרופילים ללימפוציטים מנבא הישרדות ותגובה לאיפילימומאב בקרב מטופלים עם מלנומה מתקדמת
ניתן לנבא את תוצאי המחלה ושיעורי התגובה לאיפילימומאב (יירבוי), אך לא לחוסמי BRAF, לפי היחס בין נויטרופילים ללימפוציטים (NLR) בקו הבסיס ולפי שינויים ביחס זה במהלך הטיפול במלנומה מתקדמת. מתוצאות אלו עולה כי NLR עשוי לשמש כסמן פרוגנוסטי למטופלים המקבלים אימונותרפיה
דסטיניב ואירינוטקאן פועלות בסינרגיה לקידום אפופטוזיס של תאי כבד סרטניים
