במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Scientific reports, החוקרים שאפו להעריך את הרעילות הספציפית הנגרמת על ידי רדיותרפיה חיצונית בחולי סרטן בלוטת התריס והשפעותיה על איכות החיים בטווח הארוך.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 66 חולי סרטן בלוטת התריס שטופלו ברדיותרפיה חיצונית במרכז הרפואי Universal Groningen בין השנים 2007 ל-2023.
רעילות אקוטית (בתוך שישה שבועות) או מאוחרת (לאחר שלושה חודשים) נותחה באמצעות שאלוני QLQ-H&N35 שנאספו מ-24 מתוך 66 חולים. בנוסף, 17 חולים מילאו שאלוני QLQ-H&N43 ו-SF-36-RAND-36מעודכנים.
מתוצאות המחקר עולה כי רעילות אקוטית חמורה היתה הבולטות ביותר בשבוע השישי של רדיותרפיה חיצונית, כאשר 91% מהחולים חוו דרמטיטיס, 74% כאב, 70% צרידות ו-65% דיספאגיה.
רעילות מאוחרת כללה תסמינים חריפים מתמשכים ופיברוזיס. שישה חודשים לאחר הטיפול, תחומי איכות החיים (QLQ-H&N35) - "אכילה חברתית" (p=0.031) ו"פה יבש/ רוק דביק" (p=0.025) - עדיין הושפעו באופן מובהק בהשוואה לקרינה מוקדמת.
בעשרה מתוך 17 חולים שהשלימו את שאלוני QLQ-H&N35 שישה חודשים לאחר ההקרנה ו-QLQ-H&N43 מאוחר יותר, לא נמצא שיפור בתוצאים ארוכי הטווח. טכניקות רדיותרפיה חיצונית מתקדמות נקשרו לציוני QLQ-H&N43 טובים יותר (p = 0.047).
החוקרים סיכמו כי רדיותרפיה חיצונית מביאה לרעילות אקוטית וארוכת טווח ברוב חולי סרטן בלוטת התריס ומשפיעה לרעה על איכות החיים. כיוון שחולים אלה שורדים בדרך כלל שנים מרובות, יש צורך חיוני למזער רעילות באמצעות טכניקות קרינה מעודנות יותר, כגון טיפול בפרוטונים.
מקור: