מטרת המחקר היתה לבחון את השונות ברמות הגלוקוז בדם המקושרות לרמות ההמוגלובין המסוכרר (Glycated Hemoglobin - HbA1c) בחולים עם סוכרת סוג 2 (Type 2 Diabetes - T2D) המטופלים עם אינסולין.
עוד בעניין דומה
79 מטופלים המשתתפים במחקר DIALECT-2י(Diabetes and Lifestyle Cohort Twente) חולקו לשלוש קבוצות על פי שיעורי HbA1c שלהם; נמוך - 7% ומטה, בינוני - 7.1-7.8%, גבוה - 7.9% ומעלה.
החוקרים עקבו אחרי רמות הגלוקוז בדם לפי זמן בטווח (time in range - TIR), זמן מתחת לטווח (time below range - TBR), זמן מעל טווח (time above range - TAR), מאפייני שונות של גלוקוז, משך יום ולילה ותדירות של אירועי TBR ו-TAR על ידי ניטור מתמשך של גלוקוז (Continuous Glucose Monitoring) עם מכשיר FreeStyle Libre, והשוו אותם בין קבוצות HbA1c השונות.
CGM בוצע למשך חציוני של 10 (טווח בין רבעוני של 7-12) ימים/מטופל. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי TIR לא היו שונים בין קבוצת HbA1c נמוך או בינוני (76.8% לעומת 76%), בעוד בקבוצת HbA1c נמוך שיעורי TBR היו גבוהים יותר (7.7% לעומת 0.7%) ושיעורי TAR היו נמוכים (8.2% לעומת 20.4%) [p<0.05]. מטופלים בקבוצה עם HbA1c הכי גבוה התייצגו עם TIR נמוך (52.7%) ו-TAR גבוה (44.1%) בהשוואה לשאר קבוצות הייחוס (p<0.05), אך שיעורי TBR בלילות לא היו שונים.
בכל הקבוצות, המטופלים התייצגו בלילה עם אירועי TBR רבים (0.06±0.06/שעה לעומת 0.03±0.03/שעה; p=0.002) וארוכים יותר (88 [טווח של 45-195.5] לעומת 53.4 [טווח 34.4-82.8] דקות; p<0.001) לעומת היום.
מסקנת החוקרים היתה כי HbA1c גבוה לא גרם להפחתה באירועי היפוגליקמיה ליליים, ורמות HbA1c נמוכים לא נמצאו קשורים לשיעורי TIR הגבוהים ביותר. משום כך נראה כי על מנת להשיג שליטה גליקמית מיטבית מותאמת אישית יש להשתמש בכלים חדשים, וביניהם מאפיינים של CGM.
מקור: