לימפומה 26.08.2021

תוצאי טיפול בלימפומה ראשונית של מערכת העצבים לאחר השתלת מח עצם

במחקר שהתפרסם בכתב העת JAMA Oncology נמצא כי משטרי טיפול התניה מבוססי תיוטפה עדיפים על פני משטר BEAM מבחינת תוצאים קליניים

לימפומה שאינה הודג'קין. אילוסטרציה

טיפול בלימפומה ראשונית של מערכת העצבים המרכזית (Primary Central Nervous System Lymphoma) מצריך אינדוקציה וקונסולידציה על מנת להשיג ריפוי אפשרי. טיפול במינון גבוה והשתלה עצמית של תאי גזע המטופואיטיים (Autologous Hematopoietic Cell Transplant - AHCT) הינו טיפול קונסולידציה מקובל ויעיל עבור PCNSL, אך לא קיים קונצנזוס בנוגע למשטרי התניה מיטביים.

מטרת המחקר היתה לבחון את התוצאים של מטופלים עם PCNSL אשר עוברים טיפול AHCT עם אחד משלושת משטרי ההתניה הנפוצים ביותר: תיוטפה/ בוסולפן/ ציקלופוספאמיד (TBC), תיוטפה/ קארמוסטין (TT-BCNU) וקארמוסטין/ אטופוסיד/ ציטראבין/ מלפאלאן (BEAM).

המחקר בוצע בשיטת עוקבה תצפיתית בו השתמשו במידע מרשומות של המרכז הלאומי למחקר השתלות דם ומח עצם (Center for International Blood and Marrow Transplant Research). מדובר בקבוצה של 380 מרכזי השתלות ברחבי העולם אשר תורמים את המידע המפורט על HCT למרכז סטטיסטי הנמצא במרכז הרפואי האוניברסיטאי של ויסקונסין, מילווקי.

המידע שנאסף היה מ-603 מטופלים בוגרים עם PCNSL אשר עברו AHCT כטיפול קונסולידציה ראשוני או מתמשך בין ינואר 2010 לדצמבר 2018. מטופלים לא נכללו אם היה להם לימפומה מסוג Non-Hodgkin מתת סוג שאינו Diffuse Large B-Cell Lymphoma, לימפומה מסוג Non-Hodgkin סיסטמי, חולי HIV, משטופלים שקיבלו טיפול התניה לא שכיח, או לא השיגו הפוגה חלקית או מליאה לפני טיפול AHCT. ניתוח סטטיסטי בוצע בין ה-5 ביולי 2020 לבין ב-1 למרץ 2021.

התוצא העיקרי שנבדק היה הישרדות ללא התקדמות המחלה. תוצאים שניוניים כללו: החלמה המטופויטית, מקרי הישנות, תמותה ללא הישנות (Non-relapse Mortality - NRM) ושרידות כללית.

בקרב 603 המטופלים במחקר, נמצא כי הגיל הממוצע היה 57 (טווח של 19-77) שנים, מתוכם 318 (53%) היו גברים. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי שרידות ללא התקדמות המחלה מתוקננים ל-3 שנים היו גבוהים בקבוצת TBC (75%) ו-TT-BCNUי(76%) ביחס לקבוצת BEAMי(58%) (p=0.03), בשל הסיכון המוגבר להישנות המחלה בקבוצת BEAM (יחס סיכונים של 4.34, רווח בר-סמך של 95%, 2.45-7.7; p<0.001).

בניתוח רגרסיה רב-משתנית נמצא כי ביחס לקבוצת TBC, מטופלים שקיבלו טיפול עם TT-BCNU התייצגו עם סיכון מוגבר להישנות (יחס סיכונים של 1.79, רווח בר-סמך של 95%, 1.07-2.98; p=0.03), סיכון מופחת ל-NRM (יחס סיכונים של 0.5, רווח בר-סמך של 95%, 0.29-0.87; p=0.01), וסיכון זהה לתמותה מכל סיבה 6 חודשים לאחר HCT (יחס סיכונים של 1.54, רווח בר-סמך של 95%, 0.93-2.55; p=0.1).

גיל 60 שנים ומעלה, מצב תפקוד לפי קרנופסקי (Karnofski) עם ציון מתחת ל-90 ומדד תחלואה צולבת ל-HCT של 3 ומעלה נמצאו קשורים לסיכויי הישרדות נמוכים בכל שלוש הקבוצות. ניתוח של תת הקבוצות הראה כי מטופלים בגילאי 60 ומעלה התייצגו עם שיעורים גבוהים במיוחד של NRM תחת טיפול עם TBC.

מסקנת החוקרים היתה כי טיפול התניה מבוסס תיוטפה נמצא קשור לשיעורים גבוהים של שרידות ביחס לטיפול BEAM, למרות שיעורים גבוהים של השפעות טוקסיות מוקדמות ו-NRM. ממצאים אלה יכולים לסייע לרופאים בבחירה בין משטרי טיפול TBC ו-TT-BCNU לפי מאפיינים של המטופלים והמחלה.

מקור:

Scordo M, et al. (2021) “Outcomes Associated With Thiotepa-Based Conditioning in Patients With Primary Central Nervous System Lymphoma After Autologous Hematopoietic Cell Transplant”. JAMA Oncology, July 2021. Vol. 7, Issue 7, p.993–1003. doi:10.1001/jamaoncol.2021.1074

נושאים קשורים:  טיפול התניה,  לימפומה,  השתלת תאים המטופויטיים,  נוירולוגיה,  מחקרים
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות