על ידי שימוש במערכת תרבית תלת מימדית, הראו החוקרים במחקר קודם כי הפעלה של רצפטורי טירוזין קינאז MET ו-RON תורמת לעמידות לסטוקסימאב בתאי סרטן קולורקטאלי. מושבות כיסתיות (CC) שנגזרו מתאי HCA-7 היו רגישות לטיפול בעוד שמושבות מחודדות (SC) הציגו עמידות. בנוסף, יצרו החוקרים מושבות של CC שעמידים לסטוקסימאב (CC-RC) לאחר חשיפה ממושכת של המושבות לסטוקסימאב.
החוקרים הראו כי הן על מוטציות דה-נובו והן על מוטציות נרכשות שגרמו לעמידות בתאי SC ו-CC-RC, ניתן להתגבר בעזרת קריזוטיניב המעכבת רצפטורי טירוזין קינאז ומכוונת בין היתר לרצפטורים MET ו-RON. יתרה מכך, הליגנדים של MET ו-RON, HGF ו-HGFL, בהתאמה מסונתזים כחלבונים קודמנים בלתי פעילים הדורשים חיתוך על ידי פרוטאזות (HGFA, מטריפטאז והפסין) כדי להפוך לפעילים. על מנת לעכב את חיתוך HGF ו-HGFL בתאים עמידים, השתמשו החוקרים במעכבי פרוטאזות (ZFH7116 and VD2173, ובכך התגברו הן על עמידויות נרכשות והן על עמידויות דה-נובו לסטוקסימאב.
כעת, השלב הבא שהחוקרים מבצעים הוא הנדסה של תאי CC הרגישים לסטוקסימאב כדי שאלה יבטאו ביתר את HGF ו-HGFL, זאת על מנת לבחון האם ביטוי יתר של הליגנד מעניק עמידות לתאים. בנוסף בודקים החוקרים, באם נוצרת העמידות, האם ניתן להתגבר עליה על ידי עיכוב של הפרוטאזות של HGF ו-HGFL או על ידי קריזוטיניב.
על מנת להבין את החשיבות הרחבה יותר של מנגנוני העמידות האלה, זיהו החוקרים סדרה של מספר שתלי גידולים שמקורם ממטופלים עם סרטן קולורקטאלי KRAS זן הבר אשר הציגו MET ו-RON אשר עברו פוספורילציה מוגברת. ניתוח של ריצוף RNA הראה שניתן להבדיל בין שתלי גידולים עם רמות pMET ו-pRON גבוהות לכאלו בהם הרמות היו נמוכות.
בהמשך יציגו החוקרים את התגובה הדפרנציאלית של אותם שתלי גידולים והאורגנואידים הנגזרים מהם לעמידות לסטוקסימאב, וכן את התגובה לתוספת קריזוטיניב, זאת על סמך רמות pMET ו-pRON.
מקור:
Graves-Deal R. et al. Cancer Research (2021). https://doi.org/10.1158/1538-7445.AM2021-1084