ישנן ראיות לכך שמתבגרים ובוגרים צעירים (Adolescents and Young Adults - AYAs), בגילאים 15-39 שנים, עם סרטן מקבלים טיפול רפואי בעצימות גבוהה (High Intensity - HI) בסוף החיים (End-of-Life-EOL). ישנו מספר מוגבל של מחקרים קודמים מבוססי אוכלוסיה ואלה לוקים מבחינת מידע אודות ההשפעה של הטיפול הפליאטיבי (Palliative Care-PC).
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בשיטת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי של מתבגרים ובוגרים צעירים שנפטרו מסרטן בין השנים 2000 ו-2017 בעיר אונטריו, קנדה. איסוף הנתונים בוצע בעזרה הרשומה המחוזית בשיתוף רשומות רפואיות מבוססות אוכלוסיה.
על בסיס מחקרים קודמים, טיפול שנחשב בעצימות גבוהה בשלב סוף החיים (HI-EOL) כלל אחד מהבאים: טיפול כימותרפי דרך הווריד פחות מ-14 יום לפני הפטירה, יותר מביקור אחד בחדר המיון ואשפוז במחלקה או ביחידה לטיפול נמרץ בתוך 30 יום מהפטירה.
מדדים משניים כללו טיפולים פולשניים ביותר (Most Invasive-MI) בסוך החיים (כגון הנשמה מלאכותית בתוך 14 יום מהפטירה) ומעורבות מטפל ראשוני (Primary Care Physician). החוקרים קבעו גורמים מנבאים לתוצאים בעזרת מודל רגרסיה מתאים.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 7,122 מתבגרים ובוגרים צעירים, 43.8% קיבלו טיפול HI-EOL. מעורבות מטפל ראשוני (יחס סיכויים של 0.57; רווח בר-סמך של 95%, 0.51-0.63) וגיל מבוגר יותר בפטירה (יחס סיכויים של 0.6; רווח בר-סמך של 95%, 0.48-0.74) נמצאו קשורים לירידה בסיכון של טיפול HI-EOL.
מתבגרים ובוגרים צעירים עם ממאירות המטולוגיות היו בסיכון הגבוה ביותר לקבלת טיפול HI ו-MI בסוף החיים. מעורבות של המטפל הראשי הפחית באופן משמעותי את הסיכוי להנשמה מלאכותית בסוף החיים (יחס סיכויים של 0.36; רווח רב-סמך של 95%, 0.3-0.43).
מסקנת החוקרים היתה כי מעורבות של רופא מטפל עיקרי יכול לסייע במניעת טיפולים עצימים ופולשניים במיוחד בסוף החיים של מתבגרים ובוגרים צעירים עם סרטן.
מקור: