ניבולומאב 03.10.2019

תוצאים קליניים עקב הפסקת מתן ניבולומאב ואיפילמומאב בחולי סרטן הכליה

החוקרים בחנו את השפעת הפסקת הטיפול בניבולומאב ואיפילמומאב בשל תופעות לוואי בחולי סרטן כליה מתקדם

במסגרת מחקר ה-CheckMate 214, שילוב של ניבולומאב ואיפילימומאב הודגם כמשפר שרידות כללית ושיעורי תגובה אובייקטיבית לעומת סוניטיניב כטיפול קו ראשון במטופלים עם סרטן כליה מתקדם או גרורתי. כמו כן, בעוד שפרופיל הבטיחות הכולל של ניבולומאב ואיפילימומאב היה עדיף מאשר זה של סוניטיניב, יותר מטופלים בקבוצת הניבולומאב ואיפילימומאב הפסיקו טיפול בשל תופעות לוואי שקשורות לטיפול מאשר בקבוצת הסוניטיניב (22% לעומת 12%).

מחקרים קודמים שבוצעו עם משלב ניבולומאב ואיפילימומאב בממאירויות מסוג מלנומה וסרטן המעי הדגימו כי מטופלים אשר הפסיקו את משלב התרופות בשל תופעות לוואי הקשורות לטיפול התייצגו עם תוצאים דומים לכלל המטופלים שקיבלו ניבולומאב ואיפילימומאב. לפיכך, החוקרים ביצעו אנליזת פוסט-הוק על מנת לקבוע האם מטופלים אשר הפסיקו ניבולומאב ואיפילימומאב או סוניטיניב בשל תופעות לוואי הקשורות לטיפול מתייצגים עם תוצאים דומים או שונים לעומת כל המטופלים בזרוע הטיפולית.

משתתפי המחקר חולקו ביחס של 1:1 לקבל ניבולומאב במינון 3 מ"ג/ק"ג ואיפילימומאב במינון 1 מ"ג/ק"ג כל שלושה שבועות עד לקבלת ארבע מנות ולאחר מכן מינון 3 מ"ג/ק"ג של ניבולומואב כל שבועיים או סוניטיניב במינון 50 מ"ג פעם ביום במשך ארבעה שבועות עם הפסקה של שבועיים לאחר מכן. במסגרת המחקר לא ניתן היה לבצע הפחתת מינון עבור ניבולומאב ואיפילימומאב בעוד שעבור סוניטיניב ניתן היה לבצע שתי הפחתות מינון בהתאם לטוקסיות הטיפול. דחיית טיפול הורשתה בשתי הזרועות. מטופלים אשר קיבלו ניבולומאב ואיפילימומאב הפסיקו את שתי התרופות במידה שסבלו מתופעות לוואי הקשורות לטיפול במהלך שלב האינדוקציה ולא המשיכו לקבל ניבולומאב כטיפול אחזקתי.

אוכלוסיות ה"כוונה לטפל" בקבוצת הניבולומאב ואיפילימומאב וקבוצת הסוניטיניב כללו 550 ו-546 מטופלים, בהתאמה. תופעות לוואי הקשורות לטיפול מכל דרגה אשר הובילו להפסקת טיפול ב-100 הימים לאחר המינון האחרון התרחשו ב-25% (136/547) מהמטופלים בזרוע הניבולומאב ואיפילימומאב. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר (3% עבור כל תופעת לוואי) היו עלייה ב-ALT, שלשולים, עלייה ב-AST ופנאומוניטיס (2%).

תופעות לוואי הקשורות לטיפול מכל דרגה אשר הובילו להפסקת טיפול ב-100 הימים לאחר המינון האחרון התרחשו ב-12% (64/535) מהמטופלים בזרוע הסוניטיניב. הפחתת מינון התרחשה ב-48.4% מהמטופלים שהפסיקו טיפול עקב תופעת לוואי בזרוע הסוניטיניב.

משך הטיפול החציוני עבור משתתפים שהפסיקו טיפול בגלל תופעות לוואי הקשורות לטיפול היה קצר יותר בזרוע הניבולומאב ואיפילימומאב לעומת זרוע הסוניטיניב (2.1 חודשים לעומת 3.8 חודשים).

ממצאי המחקר הדגימו כי בהיבט שרידות כללית, יש יתרון עבור ניבולומאב ואיפילימומאב על פני סוניטיניב במשתתפים שהפסיקו טיפול בגלל תופעות לוואי הקשורות בטיפול (יחס סיכונים עבור תמותה, 0.70; רווח בר-סמך 95%, 0.42-1.15). יתרון זה היה דומה ליתרון עבור ניבולומאב ואיפילימומאב על פני סוניטיניב בכלל אוכלוסיית ה"כוונה לטפל" (יחס סיכונים עבור תמותה, 0.71; 0.59-0.86).

החוקרים מסכמים כי למרות משך טיפול קצר יותר, מטופלים אשר הפסיקו ניבולומאב ואיפילימומאב או סוניטיניב, בגלל תופעות לוואי הקשורות לטיפול, השיגו שיעורי תגובה אובייקטיבית, שיעור תגובה מלאה ושרידות כללית הדומים לכלל אוכלוסיית ה"כוונה לטפל". בדומה לתוצאות מאוכלוסיית ה"כוונה לטפל", גם בתת הקבוצה שנבדקה באנליזה זו, ניבולומאב ואיפילימומאב הדגימו עליונות על פני סוניטיניב.

מקור: 

Tannir, NM. et al. ASCO GU 2019

 

נושאים קשורים:  ניבולומאב,  איפילימומאב,  סוניטיניב,  תופעות לוואי,  סרטן תאי כליה,  שיעור תגובה אובייקטיבית,  תגובה מלאה,  שרידות כללית,  מחקרים