ניבולומאב 09.09.2019

השפעת הטיפול בניבולומאב ואיפילימומאב בסרטן תאי הכליה

גם לאחר מעקב של 30 חודשים, ניבולומאב ואיפילימומאב מדגימות יתרון על פני סוניטיניב בשרידות כוללת, שרידות ללא התקדמות מחלה ושיעור תגובה אובייקטיבי

סרטן הכליה. אילוסטרציה

בהמשך למחקר ה-CheckMate 214, שילוב של ניבולומאב ואיפילימומאב אושר כטיפול קו ראשון במטופלים עם סרטן כליה מתקדם או גרורתי בעל מאפייני סיכון בינוניים (intermediate) או רעים (poor). בעבודה זו החוקרים מדווחים על תוצאות ממעקב ממושך אחרי משתתפי המחקר שארך לפחות 30 חודשים.

משתתפי המחקר חולקו ביחס של 1:1 לקבלת ניבולומאב במינון 3 מ"ג/ק"ג ואיפילימומאב במינון 1 מ"ג/ק"ג כל שלושה שבועות עד לקבלת ארבע מנות ולאחר מכן מינון 3 מ"ג/ק"ג ניבולומואב כל שבועיים או לקבלת סוניטיניב במינון 50 מ"ג פעם ביום במשך ארבעה שבועות עם הפסקה של שבועיים לאחר מכן. הטיפול ניתן עד התקדמות מחלה או הופעות רעילות בלתי נסבלת.

החוקרים מצאו כי בקבוצת הניבולומאב ואיפילימומאב שיעור השרידות הכוללת היה גבוה מאשר בקבוצת הסוניטיניב. יתרון זה הודגם לאחר 12 חודשים (83% לעומת 78%), 24 חודשים (71% לעומת 61%) ולאחר 30 חודשים (64% לעומת 56%) עם יחס סיכונים כולל עבור תמותה של 0.71 (רווח בר-סמך 95%, 0.59-0.86; p=0.0003).

היתרון של ניבולומאב ואיפילימומאב היה בולט עוד יותר בקבוצת המטופלים עם מאפייני סיכון בינוניים או רעים (שרידות כוללת לאחר 12 חודשים - 80% לעומת 72%, לאחר 24 חודשים - 66% לעומת 53%, לאחר 30 חודשים - 60% לעומת 47%; יחס סיכונים עבור שרידות כללית, 0.66 (0.54-0.80); p<0.0001).

בנוסף, במטופלים שקיבלו ניבולומאב ואיפילימומאב הודגמו שיעורי PFS גבוהים באופן מובהק סטטיסטית מאשר בקבוצת הסוניטיניב (28% לעומת 18% לאחר 30 חודשים; יחס סיכונים עבור PFS,י0.85 (0.73-0.98); p=0.0267). בחלוקה לתת קבוצות על פי מאפייני סיכון ההבדל נותר מובהק סטטיסטית במטופלים עם מאפייני סיכון בינוניים או רעים.

באוכלוסיית ה"כוונה לטפל", 34% מהמטופלים בזרוע ניבולומאב ואיפילימומאב לעומת 21% מהמטופלים בלבד בזרוע הסוניטיניב השיגו הפחתת נטל גידול השווה או גדולה מ-50% לפי הערכת חוקר (investigator assessed response). עוד נמצא כי בטיפול הניבולומאב ואיפילימומאב מול סוניטיניב נצפה זמן קצר יותר לתגובה (2.8 חודשים מול 4 חודשים), יותר מטופלים שהראו תגובה מלאה (complete response)י(11% מול 2%) ומשך תגובה ארוך (duration of response) (NR - Not reached מול 18 חודשים). ההבדלים נצפו באוכלוסיית ה"כוונה לטפל" ובכל תתי הקבוצות, ללא תלות במאפייני הסיכון.

תופעות לוואי בדרגה 3-4 במטופלים שקיבלו ניבולומאב ואיפילימומאב נצפו ב-47% מהמטופלים כאשר רובן התרחשו במהלך החודשיים הראשונים לטיפול. בקבוצת טיפול הסוניטיניב התרחשו תופעות לוואי בדרגה 3-4 ב-64% מהמטופלים כאשר התמשכו כרונית לכל אורך הטיפול. הפסקת טיפול עקב תופעות לוואי התרחשה ב-22% ממטופלי ניבולומאב ואיפילימומאב וב-12% ממטופלי סוניטיניב. בזרוע הניבולומאב ואיפילימומאב, 35% מהמשתתפים קיבלו גלוקוקורטיקואידים במינון גבוה בשל תופעות לוואי הקשורות לטיפול אך לא אירעו מקרי תמותה נוספים הקשורים בטיפול.

החוקרים מסכמים כי גם לאחר מעקב ממושך, היתרונות של ניבולומאב ואיפילימומאב על פני סוניטיניב בהיבט שרידות כוללת, שרידות ללא התקדמות מחלה ושיעור תגובה אובייקטיבי, נשמרו הן באוכלוסיית ה"כוונה לטפל" והן בתת קבוצה של מטופלים עם מאפייני סיכון בינוניים או רעים. בתת הקבוצה הקטנה עם מאפייני סיכון טובים, לא נצפו הבדלים בין זרועות הטיפול. ללא תלות בקטגוריית הסיכון, ניבולומאב ואיפילימומאב מובילות לשיעור תגובה מלאה מרשים ללא סוגיות בטיחות חדשות גם לאחר מעקב ממושך.

מקור: 

Tannir, NM. et al. ASCO GU 2019

 

נושאים קשורים:  ניבולומאב,  איפילימומאב,  סוניטיניב,  סרטן תאי כליה,  תופעות לוואי,  מעקב ממושך,  שרידות כללית,  שרידות ללא התקדמות מחלה,  שיעור תגובה אובייקטיבי,  הפחתת נטל גידול,  תגובה מלאה,  משך תגובה,  מחקרים