קיימות עדויות נקודתיות לכך שאנטגוניסט לרצפטור של נוירוקינין 1 מפחית את עוצמת הגירוד במצבים כרוניים של גרד כמו פרוריגו נודולריס (PN – Prurigo nodularis). מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את הבטיחות והיעילות של אנטגוניסט לרצפטור של נוירוקינין 1, Serlopitant, כטיפול בגרד ב-PN.
עוד בעניין דומה
מדובר במחקר אקראי מבוקר עם קבוצת אינבו שבוצע עם הסמיה כפולה וכלל 128 מטופלים עם PN כרוני שלא הגיב לטיפול במשך יותר משישה שבועות. המשתתפים במחקר קיבלו 5 מ"ג של Serlopitant או אינבו במתן פומי, פעם אחת ביום במשך שמונה שבועות. נקודת הסיום הראשית היתה השינוי בציון של הגרד הממוצע בסקלה אנלוגית ויזואלית לאחר ארבעה ושמונה שבועות.
החוקרים מצאו שיפור מובהק בציון של הגרד הממוצע בסקלה אנלוגית בקבוצה שטופלה עם Serlopitant בהשוואה לקבוצה שטופלה עם אינבו לאחר ארבעה ושמונה שבועות:
ההבדל הממוצע בשיטת הריבועים הפחותים (Serlopitant פחות אינבו) היה -1.0 לאחר ארבעה שבועות (P= 0.02) ו- -1.7 לאחר שמונה שבועות (P< 0.001). ההבדל הממוצע בשיטת הריבועים הפחותים בין Serlopitant לאינבו הגיע למובהקות סטטיסטית בשבוע השני (-0.9 [P= 0.011]). תופעות הלוואי הנפוצות ביותר כתוצאה מהטיפול עם Serlopitant היו נאזופרנגיטיס, שלשולים ותשישות.
אחת המגבלות של המחקר הייה משך זמן של שמונה שבועות שייתכן כי לא מספיק להערכת ההחלמה של נגעי PN. החוקרים הסיקו כי serlopitant הפחית את הגרד במטופלים עם PN שלא הגיבו לטיפול וכי מדובר בתרופה שנסבלת היטב.
מקור:
Stander, S. et al. (2019) JAAD 80.