הנוגדן המונוקלונלי נגד הרצפטור האפידרמלי לפקטור גדילה (epidermal growth factor receptor, EGFR), צטוקסימב, בשילוב עם כימותרפיה הינו טיפול סטנדרטי, קו-ראשון בסרטן קולורקטלי גרורתי מסוג RAS wild-type והראה יעילות גם בקווים מאוחרים יותר.

מחלה פרוגרסיבית מתרחשת כאשר הגידול מפתח עמידות לטיפול, למרות שישנה מחלוקת בשאלה האם מחלה פרוגרסיבית על שילוב של כימותרפיה וטיפולים מכוונים הינה תוצאה של עמידות לשני מרכיבי הטיפול. כאן, החוקרים מציעים כי חלק מהמטופלים עשויים להרוויח תועלת קלינית נוספת מהשימוש החוזר בצטוקסימב לאחר מחלה פרוגרסיבית על משטר הכולל צטוקסימב בקו טיפול קודם.

החוקרים ביצעו חיפוש ספרותי לא סיסטמתי ב-PubMed וסקרו ניסויים קליניים שפורסמו או מתרחשים כעת, בהתמקדות על קו טיפול מאוחר של שימוש חוזר בצטוקסימב במטופלים עם סרטן קולורקטלי גרורתי. ראיות ממחקרים רבים מראות כי צטוקסימב עשוי להיות טיפול יעיל ונסבל כאשר ממשיכים בו או כאשר הוא מתאים למטופלים עם סרטן קולורקטלי גרורתי המטופלים בו לאחר הפסקה מטיפול אנטי-EGFR.

מעבר לכך, על בסיס ראיות פרה-קליניות וקליניות, החוקרים מציעים כי ניטור אורכי של סטטוס ה-RAS עשוי לזהות מטופלים המתאימים לאסטרטגיה כזו. מטופלים החווים התקדמות על צטוקסימב וכימותרפיה אך שומרים על גידול מסוג RAS wild-type.

מקור: 

Goldberg, R.M. et al. (2018) ESMD open. 3(4)

 

 

נושאים קשורים:  צטוקסימב,  שימוש חוזר,  סרטן קולורקטלי,  תופעות לוואי,  נושא mCRC בחסות חברת Merck